במהלך הטיול שלי ללמידה עצמית אין סופית (אכתוב על כך פרק יום אחד) למדתי שהנטייה הטבעית שלנו היא כל הזמן לחזק את החולשות שלנו, כלומר אם אני חלש במשהו אני אשאף להשתפר בו ע"מ שאתחזק בנקודת החולשה שלי. אני מעריך שהשורש של ההגיון הזה בא מהמקום של המרובעות הקלאסית של ביהס. הרי זה ערך לא
הסיפור הבא מתחיל לפני כעשר שנים, באותו הזמן פגשתי אישה ארכיטקטית מאוד חכמה שלצערי בסופו של דבר לא הסתייע לנו לעבוד על אותו פרויקט משותף, אבל באחת הפגישות עימה היא זרקה לי שתי מילים המלוות אותי בדרכי מאז – "אכיפה ומחוייבות". מערכת יחסים בין שתי המילים הללו מחויבות לאכיפה ואכיפה למחויבות היא סוד הקסם שלהן,
אז בעוד ארומה הייתה יותר הביזנס, גומבה היא הגשמת חלום של המון שנים. אני חושב שלעובדה שאני צמחוני יש השפעה מכרעת על העניין ,הרי מסעדה איטלקית היא בדרך כלל הפייבוריט של הצמחונים ובתור צמחוני, המשיכה שלי לאוכל איטלקי הייתה מובנת מאלייה. אפשר להגיד שהחלום של מסעדה איטלקית שוכן אצלי עמוק עמוק בלב כבר עשרות שנים
בתקופה כשהתחלתי בהכנות להקמת ארומה בעיר ת"א היו לי ולאחי יריב כבר 3 סניפים של ארומה בירושלים. אני זוכר, שבאחת הפעמים חזרתי מניו יורק והגעתי למסקנה שעיצבה את אופי ההחלטות שלי בהמשך ועזרה לי מאוד בתכנון של הקונספט של ארומה. בניו יורק למעשה הבנתי, שהמנטליות של עיר גדולה שונה לחלוטין מהמנטליות של עיר קטנה והשפה
בשנות ה90 , כאשר הייתי בן 26, ארזתי את כל המזוודות וטסתי לניו-יורק בלי שידעתי לדבר אף מילה באנגלית. אני זוכר שלפני הנסיעה חשבתי רבות כיצד אתמודד ואוכל להסתדר בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ללא ידע של השפה המקומית. למרות זאת, כדי שאוכל להתנייד ולהתגורר בניו יורק בזמן ההתאקלמות שיננתי כמה משפטים בסיסים שיאפשרו לי לפחות