החיים הם חוויה- אכיפה ומחוייבות

הסיפור הבא מתחיל לפני כעשר שנים, באותו הזמן פגשתי אישה ארכיטקטית מאוד חכמה שלצערי בסופו של דבר לא הסתייע לנו לעבוד על אותו פרויקט משותף, אבל באחת הפגישות עימה היא זרקה לי שתי מילים המלוות אותי בדרכי מאז – "אכיפה ומחוייבות".

מערכת יחסים בין שתי המילים הללו  מחויבות לאכיפה ואכיפה למחויבות היא סוד הקסם שלהן, ומעבר לסגולות העסקיות שהצלחתי להפיק מהן,  גיליתי להפתעתי שזו גם דרך חיים בזוגיות ובמשפחה. 

ברבות השנים התבקשתי לייעץ למותגים שונים וקונספטים בענף המזון ולתרום את ניסיוני בנושאי המיתוג וזכיינות. במהלך העבודה יצא לי לפגוש לא מעט מותגים שעל הנייר בנו את הכל נכון, ממש לפי הספר, אבל שכחו כלל אחד שלא מופיע בשום אחד מהספרים, אכיפה ומחוייבות.על פניו, הכל היה נראה מושלם: לוגו במקום הנכון, מקום, תפריט, עיצוב, וכל מה שנהוג לחשוב שעסק בתחום המזון זקוק בשביל להצליח אך האכיפה והמחוייבות נעלמו להם איפשהו בדרך ובציר הזמן המותגים האלו איבדו את דרכם בסופו של דבר.

מן העבר השני,  יצא לי לפגוש מותגים וקונספטים שלא עשו את העבודה כמו שצריך "על הנייר" אבל כן שמו את הדגשים של אכיפה ומחויבות והצליחו בסופו של דבר לשרוד וגם לשגשג. קחו לדוגמה את חנות הפלאפל השכונתית נטולת עיצוב גרפי וקישוטים אבל כזו שתמיד יש שם ריח המגרה  את מיצי הקיבה וכדורים חמים שרק מחכים ללקוחות הרעבים- זו דוגמה קלאסית לאכיפה ומחויבות. מעניין אם היה בה את אותו התור לו המקום היה מעוצב אבל הכדורים היו קרים והריח לא היה מגרה.

אני חושב שמערכת היחסים בין שתי המילים הכל כך עוצמתיות הללו היא הסוד העסקי הכי גדול שאני יכול לומר על דרך החשיבה שלי, ויש לי מספר דוגמאות מעניינות לכך:

Goomba היא מסעדת fast casual , כלומר אוכל מהיר עם קזוא'ל דייינג.  ההנחה הרווחת היא שהנטייה הטבעית שלנו בתור בני אדם היא תמיד לבחור בפתרון הקל של אוכל מהיר  משום שהוא פרקטי וזמין. הבעיה היא שלא תמיד הפרקטיקה מנצחת בחיים, אחרת לא היינו נועלים נעלי עקב,לא הולכים  לקוסמטיקאית ואפילו היינו נמנעים מללכת לחדר כושר ולהזיע ובכל זאת רובנו עושים לפחות אחד מן הדברים הללו.

לכן, את רוב האנרגיה שלנו בגומבה שמנו בשני הכללים המנחים אכיפה ומחויבות.  הדוגמה הכי בוטה לכך היא המים שאנחנו מוציאים ללקוחות. בעוד במסעדות רבות מוציאים כוסות זכוכית רגילות במקרה הטובה או כוסות חד פעמיות במקרה הקצת פחות טוב,  פה אנחנו מגישים מים בכוסות זכוכית ממותגות ועל קראף הנירוסטה של הרשת לקח לנו לא פחות משנה לעצב. 

אינספור ניסיונות של עיצובים וצבעים ודוגמאות של חריטה לא קריאה לא גרמו לי נחת ולא הייתי מוכן להשלים עם פחות ממושלם. העיצוב הצבעוני לא עבד טוב עם הנירוסטה, נירוסטה היא משפך חלק ואינסופי של מתכת וצבעים צבעוניים לא משתלבים יפה איתה. זו בדיוק הסיבה שבחרנו לבסוף בקראף הידוע של הרשת בצבעים הללו, בעיצוב הזה, ובדרך ההגשה הזו, אכיפה ומחויבות- הרי הן לפניכן.

בעוד המשמעות היישומית של מושג המחויבות די ברור, נשאלתי לא פעם מה היא האכיפה עלייה אני מדבר ואני מוצא לנכון להבהיר את המושג. כעיקרון, אכיפה כשמה כן היא, לאכוף את הסדר. אצלנו בגומבה לדוגמה, היישום של האכיפה הוא אופן הכנת הפיצה. הפיצה שאיתה פתחנו את הרשת פחות מדויקת מהפיצה אותה אנו מגישים היום, אכיפה תמידית ושיפורים קטנים הובילו אותנו וממשיכים להוביל אותנו קדימה במרדף אחר המתכון הטוב ביותר. מהרגע שפותחים את הבצק ועד הביס של הלקוח בקראסט של הפיצה, הכל מדוד ומדוייק ומבוצע באמצעות אכיפה תמידית של כמות הגבינה, טמפ' הבצק, וכל פרט קטן שאתם יכולים לחשוב עליו.

הדוגמה האחרונה לחשיבותן הרבה של צמד המילים יכול לעורר לא מעט תהיות ונקודות למחשבה. לא פעם, כאשר נתתי את עצתי לבעלי עסקים והפנתי את תשומת ליבם לפרטים הקטנים שמעתי משפטים בסגנון" 9 מ 10 לא שמים לב לכך, זה לא כל כך חשוב" וכל פעם ששמעתי את זה עברה אצלי חלחלה בכל הגוף. אם 9 מ10 לא שמים לב, זאת אומרת ש1 מ10 שם לב !10% זה המון! אתה לא יכול באמת להצליח אם 1 מ10 שם לב לדבר קטן שלא נכון אצלך.  

השארת תגובה